detective-g7d2575961_1280

מחיקת רישום פלילי

מחיקת רישום פלילי

בטרם נבחן את התהליך של "מחיקת רישום פלילי" יש להבין ראשית מהו בכלל רישום פלילי. בהקשר זה יש לומר כי כלל הנתונים הפליליים של אזרחי ישראל מצויים במערכת המכונה "המסוף המשטרתי". גם פרטיו של אזרח שמעולם לא הסתבך עם החוק נמצאים במסוף אך הפרופיל שלו מורכב מדף ריק הנושא את פרטיו האישיים בלבד. ניתן לומר כי כל רישום אשר מוזן אל המסוף המשטרתי עשוי להיחשב כרישום פלילי.


 איך נוצר רישום פלילי?


כל אירוע פלילי זוכה לפתיחת תיק ואולם קיימים תיקים בהם העבריין אינו נודע כך שתיקים אלו נשארים מיותמים מחשוד פוטנציאלי ולא נרשמים לחובתו של אף אחד. בתיקים בהם נמצא חשוד מזמינה אותו המשטרה לחקירה ( כמובן שיש פעמים בהם מבוצע מעצר ) והתיק אשר נפתח בגין האירוע בו הוא חשוד מוזן אל תוך המערכת "ומתלבש" על הפרופיל האישי שלו.

הרישום הפלילי של כל אזרח מורכב משלוש קטגוריות עיקריות :
 

  • "תיקים שהטיפול בהם הסתיים" – הכוונה לתיקים שהוגש בהם כתב אישום ובית המשפט סיים את הטיפול בהם בכל אחת מדרכי הענישה הקיימות.
  • "תיקי מב"ד" – ראשי תיבות של ממתין בירור דין. הכוונה לתיקים פתוחים אשר ממתינים להחלטה אצל קצין החקירות או אצל אחד מגורמי התביעה. גם תיק שהוחלט להגיש בו כתב אישום אך בית המשפט טרם סיים את מלאכתו מוגדר כתיק מב"ד.
  • "תיק סגור" – ההחלטה לסגור תיק כנגד חשוד יכולה להיעשות ע"י המשטרה ( בסוג התיקים בהם יש לה סמכות לסגור ) או ע"י אחד מגורמי התביעה ( פרקליטות או יחידת התביעות של המשטרה ).

 

קיימות 3 עילות סגירה לתיקים : היעדר עניין לציבור, חוסר ראיות וחוסר אשמה.

התוצאה של סגירת תיק בשתי העילות הראשונות הנה כי הוא יירשם ברשימת התיקים הסגורים וייחשב כרישום פלילי. התוצאה של סגירת תיק בעילה של חוסר אשמה הנה הרצויה ביותר והתיק כלל לא יופיע ברשימת התיקים הסגורים. סיכום קצר של הנתונים לעיל מלמד שמרבית הסיכויים שתיק שנפתח כנגד פלוני יותיר אחריו רישום פלילי כלשהו גם אם התיק נסגר בסופו של דבר בעילה של חוסר עניין לציבור או חוסר ראיות.  

כיצד ניתן להביא לידי מחיקת הרישום הפלילי בפועל?


ראשית, יש לבחון את הקטגורייה בה מופיע הרישום. היה ומדובר בתיק ש"ביקר" בבית המשפט ופלוני הורשע בדינו יש לפנות בבקשת חנינה לנשיא המדינה. היה ומדובר בתיק מב"ד ( תיק פתוח ) וחלף זמן ניכר ממועד פתיחתו ניתן לפנות לגוף אצלו ממתין התיק להחלטה (יחידת החקירות או לחילופין לגורם התביעה) בבקשה כי התיק ייסגר. היה ומדובר ברישום מסוג "תיק סגור" ניתן לפנות למשטרת ישראל בבקשה לביטול רישום התיק כתיק סגור.

שנית, קיימת אפשרות להמתין למחיקה טבעית של התיק כקבוע בחוק המרשם הפלילי.

לדוגמא : תיק בו הורשע אדם בעבירה של גניבה ונדון למאסר על תנאי. על פי החוק תיק זה יימחק באופן אוטומטי בחלוף 17 שנים במידה והאדם לא צבר לחובתו הרשעה נוספת במהלך תקופה זו.

התקופה האמורה מחולקת לשתי תקופות משנה : תקופת ההתיישנות שהיא בדרך כלל 7 שנים ובמקרים חריגים אף יותר ותקופת מחיקה שעומדת על 10 שנים מתום תקופת ההתיישנות.

במקרה ומדובר בתיק סגור וכאשר העבירה אינה מסוג פשע קיימת בחוק הוראה אשר מבטלת את הרישום בתום 7 שנים אלא אם כן החליט הגורם המוסמך שיש צורך להותיר את הרישום על כנו.

secret-g0ca854524_1920

מתי כדאי להשתמש בזכות השתיקה

מתי כדאי להשתמש בזכות השתיקה

מתי כדאי לנחקר לעשות שימוש בזכות השתיקה בעת חקירה במשטרה? ראו מאמרו של עורך ניסים לביא, העוסק בתחום.

מתי כדאי להשתמש בזכות השתיקה בחקירה?

זכות השתיקה היא בבחינת זכות יסוד בסיסית הנזקפת לזכותו של אדם הנחשד בפלילים ועומד בפני חקירה. אין זה סוד כי אדם העומד בפני הליך חקירה משטרתית ניצב בפני אירוע שיכול להיות מלחיץ, לא נעים ובתנאים לא נוחים, כאשר לפעמים אף נלווה אליו גם הליך של שלילת חירות בדמות מעצר.

הליך החקירה המשטרתית נועד למען איסוף ראיות וגביית עדויות במטרה להגיע לחקר האמת ולבסס תשתית ראייתית לאישום. לנאמר על ידי החשוד בהליך זה יש משמעות רבה ואף מכרעת. שכן, הדברים שיאמר יהוו למעשה את גרסתו והתייחסותו לחשדות המפונים כלפיו, וכל שינוי באותה גרסה או חזרה ממנה, יפחיתו את אמינות ואת מהימנות גרסתו ואף יביאו לסיבוכו. כך עלול אותו חשוד למצוא עצמו עומד מול חשדות שיבשילו לכתב אישום, שיישא עמו הליך ארוך ומתיש של בירור אשמה בבית המשפט, כאשר יכולת הגנתו נפגמה לאור הדברים שאמר בחקירתו.

אז האם כדאי לשתוק בחקירה?

לפני שנענה על השאלה החשובה, חשוב להבין מה עומד ביסודה של זכות השתיקה. אם כן, זכות השתיקה באה כדי למנוע מאדם להיקלע ל- "טרילמה" בה הוא מיטלטל בין שלושה מכבשי לחץ – החובה המוסרית והמשפטית לומר את האמת, החולשה האנושית לשקר כדי להציל את עורו, החשש להסתבך עקב סירובו לשתף פעולה בחקירה. כדי לתת מענה למצב זה – נועדה זכות השתיקה.

חשוב לומר כי מימוש זכות השתיקה צריכה להינקט לאחר היוועצות מקצועית עם עורך דין פלילי, אשר ידע לנתח את המצב המשפטי בו נתון החשוד ויוכל להמליץ לו האם כדאי לשמור על שתיקה או דווקא למסור גרסה.

בשלב החקירה, הנחקר נמצא בנחיתות אל מול החוקרים שכן הוא אינו יידע לעולם מהו היקף המידע הנמצא ברשות החוקרים. מצב זה מעלה את השאלה- האם כל דבר שיגיד החשוד  עלול להוות מידע שלא היה ברשות החוקרים ולסבך אותו עוד יותר? או אולי ההיפך –  האם החקירה תלויה כל כולה בחילוץ הודאה או אמרות מפלילות מפי החשוד אשר בלעדיהן התיק לא יוכל להבשיל לכדי אישום פלילי?

כמו כן, שימוש בזכות השתיקה עלול להיות בעוכרי החשוד כאשר לחקירה נלווה כאמור הליך מעצר- אז המחסור בשיתוף הפעולה עלול להביא להארכת ימי המעצר. במקרים אחרים, השימוש בזכות השתיקה עלול להוות חיזוק לראיות התביעה בזמן המשפט או להיזקף לחובתו בזמן גזירת הדין- אז לא ייהנה מהקלה בעונש שמוענקת למי שאכן שיתף פעולה בחקירתו מן הרגע הראשון.

כך או אחרת, מימוש זכות השתיקה צריכה להיעשות לאחר שקילה נכונה של נתונים לא מעטים, תוך מחשבה מעמיקה, ראייה מקצועית ארוכת טווח וגיבוש אסטרטגיית הגנה נכונה. לכן, יש חשיבות רבה בהיוועצות בעורך דין שידע לתת מענה, לנתח את המצב המשפטי בצורה נכונה, ובהתאם לניסיונו יידע גם להשלים את התמונה החסרה ולנסות להבין האם קיים בידי החוקרים מידע נוסף שהחשוד אינו מודע אליו

poverty-g7427d077b_1920

מהי עבירת הרשלנות

מהי עבירת הרשלנות

מתי התנהגות רשלנית תהיה פלילית וכיצד יוכיחו זאת בבית המשפט? על כך ועוד במאמר שלפניכם.

מהי התנהגות רשלנית לפי הדין הפלילי וכיצד ניתן להוכיחה?

      

כדי להרשיע אדם בעבירה פלילית יש צורך בהוכחת שניים, ובמקרים מסוימים שלושה, רכיבים. אחד- הוא הרכיב העובדתי. כלומר על התביעה להוכיח שברמה המעשית, עובדתית, כל מה שמיוחס לאותו אדם אכן התבצע במציאות. כך לדוגמה אם מייחסים לאדם גרימת חבלה לאדם אחר, יש להוכיח כי אכן נגרמה חבלה לאותו אדם וכי החבלה נגרמה בפועל על ידי הנאשם. שני- הוא הרכיב הנפשי, הקרוי בשפה המשפטית- היסוד הנפשי. כאן יש צורך להוכיח כי מעבר למעשה בפועל, כלומר מעבר לרכיב העובדתי שהוסבר לעיל, הנאשם היה מודע לכל אורך הדרך לכך שהוא מבצע עבירה, ובמקרה שהעבירה הביאה לתוצאה מסוימת, לדוגמה חבלה או נזק אחר, יש צורך להוכיח כי הנאשם גם התכוון או לכל הפחות היה מודע לאפשרות גרימת התוצאה שנגרמה מביצוע עבירה. רכיב שלישי- רכיב זה נקרא בשפה המשפטית- "הקשר הסיבתי". כאן יש להוכיח כי התוצאה או הנזק  שנגרם לנפגע העבירה נוצר כולו רק מאותה פעולה עבריינית. דוגמה לכך הוא מצב שבו אדם פוגע עם רכבו פגיעה קלה בהולך רגל, אותו הולך הרגל היה חולה לב ולאור הבהלה נתקף באירוע לבבי שהביא למותו. במקרה זה תשאל השאלה האם התאונה הביאה בהכרח למותו של הולך הרגל.

      

אם נחזור לרגע לרכיב השני שפורט לעיל, הוא היסוד הנפשי, הרי שבכל העבירות על התביעה להוכיח את התקיימותו של אותו יסוד הנפשי ברמה הסובייקטבית. כלומר להוכיח כי הנאשם התכוון או היה מודע לביצוע ההעבירה על בסיס התנהגותו ולא על בסיס השוואה לנאשמים או אנשים אחרים במצבו. במילים אחרות- בית המשפט נדרש להיכנס לנעליו, או יותר נכון לראשו, של הנאשם ולקבוע מה היה הלך הרוח שליווה אותו בזמן ביצוע ההעבירה. כפי שאתם וודאי יכולים לנחש, מדובר במאלכה לא פשוטה וברף הוכחה גבוהה.

    

אז במה שונה עבירת הרשלנות

      

עבירת הרשלנות שונה משאר העבירות באותו יסוד נפשי עליו דובר לעיל. בעוד אשר בעבירות 'רגילות' יש צורך להוכיח מודעות וכוונה סוביקטיבית, קרי הוכחה כי ברמה האישית-פנימית שאותו נאשם אכן היה מודע ורצה בכל רגע נתון לעבור את ההעבירה, הרי שעבירת הרשלנות בוחנת האם מעשיו של הנאשם היו נעשים גם בידי כל אדם סביר אחר. כפי שניתן להבין, מדובר ברף הוכחה נמוך יותר, המהווה יסוד נפשי אחר. יסוד נפשי של רשלנות בלבד.לכן, במקרים בהם אדם מאושם בגרימת מוות או חבלה ברשלנות, בית המשפט יזקק לבדיקה האם מעשיו של הנאשם היו כאלו אותם היה עושה כל אדם סביר אחר. כאן אין דרישה להוכחה סובייקטיבית כי אם אובייקטיבית בלבד. מדובר בהכרעה נורמטיבית שבוחנת האם המעשים מתיישבים עם הנורמה הרצויה בה אנו כחברה רוצים לעמוד ולקיים.

     

איך השוני בא לידי ביטוי בענישה

     

מאחר ומדובר ברף הוכחה שונה וביסוד נפשי שונה גם כן, הענישה בגין עבירות שהיסוד שלהן הוא רשלנות תהיה מקלה יותר מעבירות בהן יש צורך להוכיח יסוד נפשי אישי-סובייקטבי. כך למשל בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות, אדם יהיה צפוי לעונש של עד שלוש שנות מאסר, בעוד שבגין עבירה של גרימת מוות שיש בה יסוד של מודעות או כוונה- אדם יהיה צפוי לעונש שנע בין 12 שנים ועד מאסר עולם במקרה של רצח. דוגמה נוספת, היא מקרה של גרימת חבלה ברשלנות שהעונש בגינה הוא עד שנת מאסר, כאשר מן העבר השני קיים עונש של עד 20 שנות מאסר למי שמבצע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

     

סיכום

      

אנו רואים כי רף ההוכחה השונה בין עבירת הרשלנות לבין שאר העבירות מביא לשוני ברמות הענישה השונות. יחד עם זאת ולמרות שמודבר ביסוד נפשי שונה, מדובר בהליך משפטי פלילי שבסופו צפויה להינתן הכרעה שיפטית שתמצא את הנאשם אשם או זכאי. אכן, עבירת הרשלנות היא בעל חמורה נמוכה אך יש לזכור כי ההליך הפלילי לכשעצמו הוא הליך 'לא נעים' בלשון המעטה. הליך שכרוך בחקירת עדים ובדיקות מעמיקות בניסיון לשכנע את בית המשפט האם יש לראות במעשה  מסוים כמעשה של רשלנות. לכל הכרעה שיפטית תהיה השפעה ישירה על חיינו ועל רמת הזהירות שנדרש בה בכל מקרה. הדבר יקבל משנה תוקף כאשר מדובר בחיי אדם.

      

חשוב לדעת 

        

בחלק ניכר של המקרים, עבירות של רשלנות נחקרות תחילה כעבירות של כוונה ומודעות. כך לדוגמה מקרים של גרימת מוות ברשלנות נחקרים תחילה בחשד לביצוע של עבירת הריגה. לכן, יש חשיבות מכרעת להיוועצות בעורך דין פלילי בזמן החקירה. שכן לדברים שיאמרו בחקירה תהיה השפעה מובהקת על טיב האישום בסופו של הליך איסוף הראיות.